סיכום כנס מחקרי הר הזיתים השני. חלק א

שהתקיים ביום שלישי ב' בשבט תשע"ט (8.1.19), במלון שבע הקשתות אשר על הר הזיתים.
התכנסות

סביב הר הזיתים קיימות מסורות היסטוריות, דתיות וטקסיות ארוכות שנים, ואף אנו זו השנה השניה ברציפות יוצרים מסורת משלנו של כנס המנגיש את הידע הרב שהצטבר במהלך המחקר שנערך במקום אל הציבור הרחב, כנס המחבר, מחזק ומדגיש את הקשר העמוק והבל ינתק של העם היהודי להר אשר מקדם לעיר.

אל הכנס רובנו מגיעים בהסעות נוחות היוצאות מחניון גבעת התחמושת המרווח, אך לא מעט רכבים פרטיים גודשים לעייפה את החניון הצר של מלון שבע הקשתות בו נערך הכנס ואף פגשתי משתתפים אשר עלו רגלית בקור העז מהעיר העתיקה ישירות אל רום ההר.

למרות הקור חודר העצמות קשה שלא לעצור רגע בתצפית ולהעיף מבט עורג אל הר הבית הלוהט מתאורת החשמל הזהובה לפני הכניסה אל האולם רחב הידיים בעל החלונות הרחבים המספקים שוב תצפית נפלאה אל מרכז מורשתנו.

מזנון עשיר של מאפים ומרקים מחמם את ארבע מאות המשתתפים.

דברי ברכה

דוד רודמן – מנהל הדרכה וחינוך "עיר דוד”

הרב הילל הורוביץ – מנכ"ל מועצת בתי העלמין ירושלים

עו"ד עודד פלוס – מנכ"ל המשרד לשרותי דת.

את הכנס פותח דוד רודמן בברכו את הקהל הרב אשר למרות הקור העז ומזג האויר הסגרירי בחר להשתתף וללמוד בכנס העשיר והחשוב ומיד אחריו נוטל את רשות הדיבור הרב הילל הורוביץ.

הרב הורוביץ מברך בחיוך רחב את אוהבי הר הזיתים ומדגיש כי הוא עומד נפעם מהתנועה העולה ומתגברת אל המקום, תנועה המתבטאת בעשרות ארועים מגוונים בעלי היענות ציבורית רבה.

מאות אלפי היהודים העולים אל ההר מביאים עימם ביטחון, ריבונות ושקט ולראיה בשנים האחרונות הופסקו חילולי הקברים והחיים שבו אל ההר. הרב מודה על החיבור הנפלא עם עמותת עיר דוד ו'עמיתים לטיולים' על העזרה הרבה בארגון הכנס ועל החיבור החזק לרובד העיוני והתובנות הרבות שנובעות מאירוע זה.

הרב הורוביץ מסיים את דבריו בתודה נרגשת למשרד התרבות ולשרה מירי רגב העומדת בראשו וכן לשר לענייני ירושלים זאב אלקין על תרומתם להפקת ארוע זה.

את מקומו של הרב תופס מנכ"ל משרד הדתות עודד פלוס המתקשה להסתיר את השתאותו לנוכח האולם המלא מפה לפה באנשים צמאי דעת. עודד מדגיש כי מכל האירועים הרבים הנערכים כאן כנס הר הזיתים העוסק במחקר ומגלה את הקשר השורשי של עם ישראל למקום הינו בעל החשיבות הרבה ביותר. עודד מתעמק במאבק הנמשך מול אלו אשר מנסים שוב ושוב לקעקע את זכותנו על הארץ בין באמצעים פיזיים ובין בתעמולה שקרית אשר אותה מנתץ כנס מחקר זה המוכיח כי זהו ביתינו ושורשינו נטועים עמוק באדמת המקום, ולסיום מחזק את ידי החוקרים המארגנים ומשתתפי הכנס החשוב.

דוד רודמן השב אל הבמה מביע את צערו על היקפו היחסית מצומצם של המחקר האקדמי שבוצע על ההר אך באותה נשימה מפאר את תרומתם של אנשי השדה והרוח הרבים העוסקים במחקר מעמיק ורב תגליות במקום, מחקר המצטרף לאלו של בעלי חזון מבין אנשי האקדמיה שחלקם חולקים עימנו אירוע זה ליצירת כנס רב ידע ועומק החולק ומנגיש את תוצאות המחקר עם הציבור הרחב.

דוד מסיים באומרו כי גליון הירחון בית היוצר אשר יצא בקרוב ייוחד כולו להפצת הרצאות הכנס לטובת אלו אשר נבצר מהם להגיע היום.

יושב ראש מושב ראשון – ד"ר יוסי שפנייר, המכללה האקדמית לחינוך אפרתה.

יוסי פותח את המושב בהציגו לקהל חוברת מ 1944 של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ותוך שהוא משווה את התמקדותו ועושרו של המחקר עם חלוף השנים, מגיע יוסי והעמיתים אל הכנס העוסק אך ורק בהר הזיתים תופעה המראה על צימאון הידע הבלתי נדלה של אוהבי הארץ , תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.

שרה ברנע – חוקרת הר הזיתים, מכון מגל"ים עיר דוד

"עדה המצבה, קבר זכריה ממתחם מקודש לאתר שומם"

שרה מרתקת את קהל השומעים אל ההיסטוריה של קבר זכריה תוך שהיא מלהטטת בין טקסטים עתיקים, תוצאות מחקרים רבים ואיורים ותמונות בני מאות שנים. את המצגת פותחת מורתנו בהציגה שקופית של מצבת זכריה בת אלפיים השנים שנבנתה בימי בית השני ולמולו מצבה צנועה בת 350 שנה המוצבת בסמוך, עליה חרוט שמו של ר' אברהם סכנדרי.

שרה שבה אל ימי בית ראשון ואל הסיפור המכונן בו נסקל זכריה למוות, סיפור שהתגלגל והודבק למצבה למצבה מימי בית שני. שרה מעלה מובאות עתיקות המקשרות את זכריה עם המצבה המוכרת לנו בעמק יהושפט, ממנחם החברוני אשר תיאר את המקום עוד בשנת 1215 ועד רבי עובדיה מברטנורא במאה ה15. טקסטים רבים מתארים את חלקת קבר זכריה כמקום התכנסות של יהודי ירושלים בימי צום, בטקסים אשר החלו בהר הזיתים והסתיימו למרגלות קבר זכריה.

התקדשות המקום מביאה במאה ה15 להתפתחות בית עלמין סביב מתחם קבר זכריה המביא תוך זמן קצר את עמק יהושפט וקבר זכריה למעמד של בית הקברות המבוקש ביותר בירושלים. איור של צייר הולנדי שביקר באתר בשנת 1681 מראה בברור מצבות ה'נטועות' מול המתחם, רק בתחילת המאה ה18 החלו לקבור בתוך החצר עצמה. הגרפיטי על קירות המצבה הם עדות לנוכחותם של עולי הרגל במקום.

תמונות מראשית עידן הצילום מראות בברור רבנים מקובלים תחת הקבר הנישא, ועצרות המתועדות בגיליונות עיתון הצבי החל מ1912 ועד 1943 הם העדות לפעילות הדתית שנעשתה במתחם המקודש.

שרה מדלגת אל ימי קום המדינה שאז תחת הכיבוש הירדני, נערכו חפירות ארכיאולוגיות ובעזות מצח בוצעה התועבה של חילול המקום והוצאת הקברים העתיקים מתוכו, מעשה שגרם בין השאר לזאב וילנאי להרים קול זעקה בעיתון 'דבר' בתאריך 18.12.61.

שרה מסיימת באומרה כי מאז שנת 1970 לאחר שניטש ויכוח אם האתר שייך למשרד הדתות או לרשות הגנים הלאומיים אין גוף ממשלתי שלקח אחריות על שיקום המקום העומד בשיממונו ומעלה מדם ליבה את זעקתו של קבר זכריה אשר סביבו עדין פזורות שברי מצבות רבות הדורשות שיקום והתעוררות של משרדי הממשלה!

פרופסור גבי ברקאי – אוניברסיטת בר אילן

"כתובות מהמערות בכפר השילוח"

מחיאות הכפיים המלוות את סיום נאומה של שרה נמשכות ביתר שאת עם עלייתו של פרופסור ברקאי אליה.

גבי חולק עימנו בציוריות ובהומור את חווית חקר כפר השילוח לאחר שיחרורו במלחמת ששת הימים בעת היותו ארכיאולוג רך ימים. עגבי חקר את המקום, יחד עם דוד אוסישקין, הם זכו בחוויה מרשימה ומכוננת בה נחשפו בין הבתים עשרות מערות קבורה מימי בית ראשון, גבי נזכר כיצד מצא את פתחה של מערה אחת מאחורי סלון בית מגורים ואילו אחרת התגלתה מאחורי הספה של אדון מוסא אחד, שאשתו אף שמרה את ירקות העונה בתוך משכב קבורה שזכה לשימוש משני.

במהלך מחקרו קוטלגו כחמישים מערות קבורה מפוארות וארבע מצבות מונוליתיות שאולי שימשו כהשראה לבוני קבר זכריה. במערות בהן ללא ספק נקברו אצילי יהודה בימי הבית הראשון נמצאו מספר כתובות רובן על ידי הארכואולוג הצרפתי קלרמון-גנו במאה ה19.

אחת מכתובות אלו התגלתה במצבת בת פרעה, מבנה קבורה רבוע שאי אז התנוססה מעל גגו פירמידה אשר אולי בשלה זכה לשם זה בידי תושבי האזור הערבים. נזיר נוצרי אשר דר במקום בתקופה הביזנטית גילה כי נזיר חי זקוק להרבה יותר אויר מיהודי מנוח ועל כן הרחיב את פתח הכניסה תוך הריסת כרכוב מעוצב נושא כתובת.

קצה הכתובת שנותרה מציגה אות 'ר' בודדה (האות הגדולה ביותר שהשתמרה מתקופת המקרא – בגודל עשרה ס"מ) ולידה קצה אות הנראית גם היא כ 'ר'. לפי כמות האותיות המשוערת לאורך הכרכוב והצרוף הייחודי בשפה העברית הסיק גנו תוך מופת ארכיאולוגי כי את פתח הכניסה פארה הכתובת "כאן נקבר 'פלוני בן אלמוני' פותחהו ארר" (כתיב חסר של המילה ארור).

במבנה אחר המכונה קבר אשר על הבית איתר  קלרמון-גנו כתובת בת שלוש שורות, ממנה פוענחה מלה אחת 'בית' וגם כאן  קלרמון-גנו איש המופתים זיהה כי כאן קבור ראש השרים – "אשר על הבית".

לאחר כמעט מאה שנה פוענחה הכתובת על ידי אביגד במופת מרשים לא פחות וזוהה כי נכתבה בה אזהרה לפותחים את הקבר ואף חלק משם הנקבר הושחת, (...)יהו אשר על הבית.

אולי שובניהו המוזכר בדברי הנביא ישעיהו בפרק כ"ב?!

גבי מסיים את הרצאתו במופת ארכיאולוגי משלו המסיק מכתובת האזהרה כי בימי בית ראשון אף שודדי קברים פשוטים ידעו לקרוא, ומכאן שהעם היושב בציון עסק בלימוד רחב היקף שכלל אף את פשוטי העם.

אלידע בר שאול – מדריך וחוקר ירושלים

"ויקם מתוך העדה"

אלידע מצייר קוים לדמותו של איש האצ"ל אהרן אברמוביץ אשר נפל בעת קרב הנסיגה מפעולת פיצוץ המלך דוד, ונקבר כאן בהר הזיתים לא הרחק ממקום הכנס.

מרצנו מדגיש את קו החמלה שהדריך את דרכם של לוחמי החרות, פיינשטין וברזני אשר סילקו את השומר הבריטי מתא כלאם בטרם נטלו את חייהם בפיצוץ רימון על מנת לחוס על חייו, מחלקת הל"ה אשר חסה על רועה ערבי ובשל כך נתגלתה ונפלה, ואהרן אשר נפל בעת ביצוע פעולת פיצוץ מלון המלך דוד שבמהלכה בחרו לא לפגוע באזרחים שהבחינו בהם, אף שידעו כי ידווחו עליהם, פעולה אשר לפניה ניתנה התראה לשלטונות הבריטים, אשר העדיפו להתעלם ממנה.

אהרן דור שביעי בירושלים ומצאצאי רבי מנחם מנדל משקלוב, מהעולים לירושלים עם עליית תלמידי הגר"א, בן לאב שדגל בדרכה של בית"ר הרויזיוניסטית וכך חינך את ילדיו.

אלידע סוקר בהרחבה את ילדותו של אהרן בה נאלץ האב עקב דעותיו הפוליטיות למצוא פרנסה הרחק במפעלי ים המלח, ואת זיכרונות ילדותו של אהרן מאביו השב רק בסופי שבוע, ומקבל אספקת אוכל כשר באמצעות משאית אשר עצרה ביום שלישי ליד הבית לאסוף אוכל כשר שהכינה רעייתו.

מרצנו מתעמק באירועים אשר הביאו לאיחוד המחתרות לתנועת המרד העברי, ועובר לשבת השחורה בה נעצרו ללא אבחנה פעילים רבים ביישוב, אשר לאחריה הוחלט על פיצוץ מלון המלך דוד בו שהו אנשי מינהל של שלטון המנדט.

אלידע מתעמק ברגעיו האחרונים של אהרן, בריחה מהמלון לאחר הצבת כדי חומר הנפץ, היתקלות בבריטים, נפילתו תוך חיפוי על חברו לפעולה, ובאב שנקרא לזהות את בנו שהסיר את הכיסוי מעל הגופה והגיב "אני גאה, ראיתי שבני חטף כדורים בקדמת גופו, בחזהו ולא בגבו. אהרון בני הסתער לא ברח", וקבורתו בהר הזיתים כאיש האצ"ל.

הסקירה ממשיכה עמוק אל שנת 1978 אשר רק אז הוכרו נופלי האצ"ל והלח"י כחללי מערכות ישראל (!), לאחר מאבק ציבורי ארוך המדגיש את העוינות הבלתי מתפשרת של הממסד עד אז לימין.

את סקירתו מסיים אלידע בפסוק המרגש, אותו בחר ככותרת לסקירתו את אהרן ואנשי האצ"ל שקינאו לארצם ולעמם, המתאר את פנחס הכהן הקם ומקנא ל-ה', וממשיך בצטטו - "הנני נותן לו את בריתי שלום".

יושב ראש מושב שני – ד"ר אייל דוידסון, מכללות הרצוג ואפרתה, ראש תחום מורשת הר הבית במשרד התרבות.

אייל פותח את המושב בהעלותו על נס את העובדה כי הר הזיתים אשר היה בלתי מושג זמן רב, נגיש עתה לאלפי יהודים העולים אליו ואף נערך בו כנס כה חשוב ורב משתתפים.

אייל ממקד את הקהל בנושא ההרצאה הבאה בהזכירו כי עם הכיבוש הצלבני רוכזו ונרצחו יהודי ירושלים כולם בבית כנסת המערה, אירוע נורא אשר בו נעלמה הקהילה ועימה מסורות רבות שנים, אשר החוקרים רק עתה משחזרים ועומדים על טיבן, מסורת אחת כזו היא חציית נחל קדרון ביום הושענא רבה ועליה אל הר הזיתים לקיים בו תפילה ועצרת.

אורן ספיר – מכון מגל"ים, עיר דוד

"הושא נא, מראש הר הזיתים – הושענא!"

אורן משיב אותנו אל התקופה המוסלמית וחולק משירתו של הפייטן רבי פנחס הכהן המתאר בציוריות עלייה לרגל אל הר הזיתים בפיוט שנאמר בחזרת הש"ץ של שמיני עצרת.

עדות זו שמקורה במאה השמינית מגובה בעדויות רבות נוספות, בעיקר מהמאות העשירית והאחת עשרה, שיא הגניזה הקהירית.

מרצנו מבאר את הכתבים בהם התעמק במסגרת כתיבת מאמר משותף עם אביה פרנקל ומתאר את הטקס המרכזי של ישיבת גאון יעקב הארץ ישראלית, עליה אל הר הזיתים והתכנסות סביב סלע נישא על ראש ההר שכונה כסא החזנים (היום נמצא במקום בו ניצבת כנסיית העליה). אנו למדים כי אז נקראה תפילת הושענא רבה שלאחריה נמסרו לציבור הודעות הקשורות במועדי השנה ובעולם החברתי.

מקורות מוסלמים אף הם מתארים את העליה בשיר אל ההר של היהודים, ומכתב של ראש ישיבת גאון יעקב מתמקד בהכרזת מועדי השנה ומביע כעס על התעלמות ציבורים מסוימים מהכרזתו בעת טקס הר הזיתים.

הטקס חדל במאה ה 11 עת הסלג'וקים גרמו לסכנות בדרכים שככל הנראה מנעו העברת תרומות לישיבה והיא נאלצה לעבור לצור הצפונית.

אורן מסיים בציטוט של רבי אלעזר הקליר הקושר בין שיבוץ הפסוקים מספר זכריה בתפילת הושענא (לא ההפטרה אלא התפילה עצמה) ורומז על מקור הטקס המחבר בין אחרית הימים להר הזיתים ומקנה להר תפקיד חשוב בתפילת הושענא רבה.

וכל זה קרה ממש כאן!

למעבר לחלק ב